ברוכ/ה הבא/ה לקורס תאוריות של מקום 2014!

timeline 2014"מקום הוא ראשון הדברים, היות וכל הדברים הקיימים אינם נטולי מקום" (ארכיטס, המאה ה-4 לפנה"ס). כך הגוף, הזכרונות, הרגשות, המחשבות ואף התרבות – הנשגב והיומיומי – כולם נמצאים במקום. אך מהו מקום? ולמה מתכוונים כשאומרים שאדריכלים הם "עושי מקומות" (place-makers)? קורס מבוא זה מתמקד בעיון בטקסטים תיאורטיים נבחרים כבסיס לפרשנות של המקום האדריכלי וכמפתח לקריאה ויצירה של המרחב. נכיר את המושג "מקום" כפי שעולה בגישות קיומיות ובגישות ביקורתיות במאה ה-20/21 במקביל למציאות טכנולוגית משתנה.

מטרות הקורס:

  1. היכרות עם האופנים בהם תיאוריה עשויה לתרום לניתוח המרחב ולהשתלב בתהליך יצירה אדריכלי ע"י שאלת שאלות המכוונות אל הסמוי, ועל ידי דיאלוג פרשני-חזותי עם מושגים תיאורטיים קיימים.
  2. הקניית בסיס תיאורטי למושג "מקום" בהקשר של עולם החוויה והפרקטיקה של היומיום ובהקשרים תרבותיים, מגדריים ופוליטיים.
  3. פיתוח גישה ביקורתית כלפי תפישות נורמטיביות של המרחב.
  4. היכרות עם החשיבות של הדיאגרמה ככלי לניתוח, ביקורת והמשגה של המרחב ע"י יצירת דיאגרמות והתבוננות בדיאגרמות של מקום.

הטקסטים שידונו לקוחים מהגות של המאה ה-20 וה-21 שאינה אדריכלית במישרין מתחום הפנומנולוגיה (מבוססות על היידגר, קייסי) ומתחום התיאוריה הביקורתית (פוקו, לפבר, דבורד), ומכתיבה המופנית (גם) אל יוצרי מקום כגון אדריכלים ומתכננים (פלסמה, רלף, נורברג-שולץ, סימון). רשימה ביבליוגרפית תמסר בראשית הסמסטר, ותתעדכן במהלכו באתר הקורס.

 

מבנה הקורס: הקורס עשוי ממפגשים שוטפים שמשלבים קריאה מונחית ודיון בטקסטים על מנת להאיר מתוכם ובעזרתם סוגיות ומושגים מרכזיים הנוגעים למקום ותהליך היצירה, השימוש במקום וההשתנות של המקום. בנוסף, תתקיימנה סדנאות / מפגשי חקירה ויצירה דרך מושגים וטקסטים מתחום הפילוסופיה של המקום.

מודעות פרסומת

הזהו מקום?

 

בעקבות ההצגה הרהוטה של יקי , גלי ואלון בשיעור היום, שעסקה במושג הסימולקרה מתוך"סימולקרות וסימולציה" של ז'אן בודריאר, ברצוני להוסיף כאן מספר דוגמאות לסימולקרות מסוגים שונים והאופן שבו הן משפיעות על עיצוב תפיסת המקום.  עיקרה של הטענה היא שהתקופה הפוסט-מודרנית מתאפיינת בפערים ואי ההתאמה הולכים וגדלים בין ייצוג (מילה, מושג, סמל, סימן, תכנית, מפה, מודל. למשל המילה "בית") והמיוצג שלו (האוביקט הממשי, למשל הבית עצמו כפי שהוא מתממש במרחב הנחייה).

ראשית אגדיר את המונח סימולקרה:

סימולקרה היא ייצוג של אובייקט שלעיתים מצליח להעתיק את המקור בשלמות ואף להתעלות עליו. כתוצאה, מטשטש ההבדל הברור בין הממשי ובין הלא-ממשי.

בודריאר מתייחס לארבעה סוגים של סימולקרה שנבדלים זה מזה ביחס הייצוג למיוצג והאופן שבו הם מגדירים את הממשי:

א. בסימולקרה מסדר ראשון יש התאמה מירבית (ואוטופית) בין הייצוג לאובייקט (דוגמא: תמונת דרכון ופניו של האדם, מפה והטריטוריה שממופה, מודל והבניין שנבנה לפיו). במקרה זה ניתן להבדיל ללא קושי בין הייצוג למיוצג, בין הלא ממשי לממשי.

ב. בסימולקרה מסדר שני יש אי-התאמה בין הייצוג למיוצג שבד"כ נעזרת בטכנולוגיה של ייצור המוני או של ייצור אימג'ים ותקשורת המונים. כאן, הדימוי מסלף את המציאות הבסיסית באופן שמציאות בדויה מוצגת כממשית בצורה משכנעת (דוגמאות: ייצוגה של מלחמת המפרץ בתקשורת האמריקנית כלוחמה ממוקדת ונטולת שפיכות דמים בשעה שגרמה למותם של רבבות עיראקים, ריטוש תמונה בפוטושופ על מנת לשנות חזות או להסתיר פגם, פרסומות כגון "####-#### טעם החיים" או "##### חלומות שלוקחים הביתה" שיוצרות יחסים בדויים בין המוצר ובין הייצוג שלו).

ג. הסדר השלישי מסווה את היעדרה של מציאות מסוימת, כלומר את היעלמותו של המיוצג תוך כדי שהמסמן, הייצוג, משמש במקומו (לדוגמא, בודריאר מצביע על דיסנילנד כפי שמוסבר כאן.לדידו זהו עולם פנטסיה המאוכלס בדמויות, נרטיבים ומקומות אגדיים שבעת ובעונה אחת מקיים סדרים קפיטליסטים הרווחים בלוס אנג'לס וארה"ב שסביבו. הוא טוען שהמלאכותיות של דיסנילנד והדגשתה כדימיונית וילדותית נועדה ליצור רשם שגוי כי המציאות האמרקאית המקיפה אותו ממשית ובוגרת).

ד. הסדר הרביעי מכונה סימולציה. סימולציה היא מקרה קיצוני של סימולקרה, התגלמותו של העתק ללא מקור. זהו ייצוג שאינו תלוי במציאות כלשהי, הוא מתקיים באופן תלוש ומנותק מקיומו של אובייקט ממשי, ויותר מזה הוא מחליף את האובייקט הממשי. במצב זה לא ניתן להבחין בין נכון (ממשי) ובין שקרי (לא ממשי או מדומיין). במצב זה אין קיום לממשי ומדומיין. הייצוג הופך לממשי היחיד. יקי, גלי ואלון הביאו כדוגמא את הסרט הדוקומנטרי לכאורה על הלהקה המדומיינת Spinal Tap , שאמור להציג בפנינו את המציאות אודות הלהקה, כדי להציג לנו את מה שאינו אמיתי, ובכך מטשטש לגמרי את ההבדל בין האמיתי לשקרי. דוגמאות נוספות: המודל האדריכלי טרם מימושו כסביבה בנויה הוא ייצוג נטול אובייקט לפי שעה עלכך בהרחבה כאן). רבות מהסביבות הוירטואליות דוגמת second life משלבות מפגש חברתי, למידה, יצירה אדריכלית של חללים וירטואלים, פעילות עיסקית ופוליטית וכד'. זהו אינו ייצוג של המרחב הממשי, הוא אינו מקבילה של המרחב אלא ייצוג של המרחב שמתקיים באופן בלתי תלוי במרחב הממשי ואף מעמיד את ממשותו של זה בספק. המציאות המופיעה לפנינו מורכבת מדימויים של מציאות שלא התקיימה מעולם, מסדרה של העתקים ללא מקור.

והערה אחרונה: במהלך הדיון הוטל ספק ב"מציאותיות" של מרחבים וירטואליים כמו second life  על רקע מידה רבה של אנונימיות המשתתפים, האפשרות להמציא ולהגדיר מחדש זהויות בתוכם, וכן בשל היעדרו של הגוף מתוכם לכאורה לטובת ייצוג גוף (אוואטר). וורוניקה העלתה את השאלה האתית והממדים המסלפים של זהות והזדהות שעלולים להתפתח בילדים למשל אבל גם במבוגרים שפועלים בתוך סביבות כאלה, מקומות שבהם הם יכולים להמציא את עצמם ללא קשר למגבלות או היכולות שלהם, לעיתים מתוך אי הפרדה בין שני המקומות והמשך תפיסת העצמי הוירטואלי במציאות. הובעה גם דאגה מאסקפיזם, כלומר, מהשתקעות בעולם וירטואלי נוח ומאפשר מול זניחת מציאות שלעיתים מאתגרת אך שהיא גם תנאי לקיום פיזי, להתפתחות מנטלית וליצירה ממשית. הדאגה הזאת יחד עם הנבואה/משאלת הלב כי העולם הוירטואלי לא יהיה מסוגל להחליף אי פעם את המקומות הממשיים, ממחישות את הסכנה שכורך בודריאר ב"אובדנו של הממשי":  אובדנה של האבחנה בין ממשי למדומה, בין מציאות לסימנה, עלול להוביל לאי יכולת לקבל החלטה מוסרית משום שאין נקודת משען מוסרית, כזאת שתנאי לה הוא האבחנה בין שקר לאמת, בין בדיה למציאות. לדעתי, חיוני להתבונן בתופעה של המקומות והמרחבים שלנו שסופגים לתוכם ממדים וירטואליים ומדומיינים רבים יותר ויותר. חלקם מעשירים ומרחיבים את החוויה (כמו אנשים עם מוגבלויות שיכולים להופיע במרחבים האלה ללא המגבלה החברתית שהם נדונים לה) והיצירה של בני אדם (מרחבים חדשים וכלים חדשים נמצאים שם כדי לתכנן אותם ולפעול בתוכם) ובחלקם עלול  הגוף שנוכחותו המלאה והפעילה נדרשת לביסוס של הקיום בעולם להדחק. בחלקם הם עלולים אף להיות פוגעניים. המקום שלנו תמיד התרחב והפך להיות מורכב כתוצאה מטכנולוגיה ואידיאות משתנות (המצאת הגלגל, הטיסה לחלל, המצאת הטלביזיה). במציאות של קשרים מורכבים יותר ויותר בין רבדי מציאות ודימוי, דריכות אתית כלפי האחר והחלש חיונית. 

 מקורות נוספים לעיון:

אחרית דבר ל"סימולקרות וסימולציה" מאת אריאלה אזולאי
מושג הסימולקרה של ז'אן בודריאר כמושג ללא מושא ממשי – תרבות דיגיטלית
Between Nostalgia And Expectation by GABRIELA HERNANDEZ
אור אטינגר מציע שממדים וירטואלים תמיד נכחו במקום הממשי (כאן). הוא מבחין בין לא-ממשי (non-real) ובין לא-גשמי (non-physical).
In Search of Architecture in Virtual Space – The Virtual Space Theory by O Ettlinger

ברנרד טצ'ומי: חלל-אירוע-תנועה

Bernard Tschumi הוא אדריכל צרפתי ותאורטיקן של אדריכלות. ב-1981 הוא פרסם את ספרו The Manhattan Transcripts בו השתמש בכלים הקולנועיים של פריים ורצף כדי לבטא ארכיטקטורה שיש בה מלבד החלל הפיסי גם אירוע ותנועה. בשנת 1983 זכה בתחרות תכנון Parc de laVillette בפרברים המערביים של פריס, שהייתה ההזדמנות הראשונה להביא את התיאוריה האדריכלית שלו לכלל מימוש ובהיקף נרחב, ובעיקר ככל שקשור ליחסים הבלתי הרמונים שבין פונקציה, תנועה וחלל. הקונספט התבסס על סופרפוזיציה של רשת  נקודות, קוים ומשטחים. מאז השתתף בתחרויות רבות והקים מבנים בקנה מידה גדול לצד פעילות מתמשכת באקדמיה וחיבורם של ספרים שהבולטים בהם הם: [1996] Architecture and Disjunction וסדרת הספרים של Event-Cities  (האחרון יצא בשנת 2010).

ברנרד טצ'ומי  http://www.tschumi.com/

ברנרד טצ'ומי http://www.tschumi.com/

כדאי לעיין בגיליון המרתק הזה, ובמיוחד בדפים 195-293.

בגיליון העוסק בדיאגרמות אדריכליות מוקדש מאמר מאוייר היטב מאת מרק גרסיה לשיטת ההתוויה (noting) ולאופנים הדיאגרמטיים האחרים בהם משלב טצ'ומי תנועה ופעילות בדיאגרמה האדריכלית.

מזל טוב לבלוגרים החדשים!

הבלוג של הצוות הראשון עלה לחלל הרשת: הבלוג של עדי מ. יהודה וורוניקה בכתובת:

http://teamavy.blogspot.com/

גלי, יקי ואלון

http://uzankoumvekaplan.wordpress.com/

טל  מריאן , סיטאר

http://metasi.wordpress.com/

מרינה,  נטלי ,  יוליה

http://archmyn.wordpress.com/

ג'רמי, דניאל ושי:

http://archidashamy.wordpress.com/

אמיר, יוחאי ושירי

http://archibake.blogspot.com/

נטע , עידו  ועדי

https://niateam.wordpress.com/

אנסטסיה , ליאור ,רולה

http://lrna-aa.blogspot.com/

גנה לירן ודן

http://teamteam1.wordpress.com/

ברוכ/ה הבא/ה לאתר הקורס!

"מקום הוא ראשון הדברים, היות וכל הדברים הקיימים אינם נטולי מקום" (ארכיטס, המאה ה-4 לפנה"ס). כך הגוף, הזכרונות, הרגשות, המחשבות ואף התרבות – הנשגב והיומיומי – כולם נמצאים במקום. אך מהו מקום? ולמה מתכוונים כשאומרים שאדריכלים הם "עושי מקומות" (place-makers)? קורס מבוא זה מתמקד בעיון בטקסטים תיאורטיים נבחרים כבסיס לפרשנות של המקום האדריכלי וכמפתח לקריאה ויצירה של המרחב. נכיר את המושג "מקום" כפי שעולה בגישות קיומיות ובגישות ביקורתיות במאה ה-20/21  במקביל למציאות טכנולוגית משתנה.

מטרות הקורס:

  1. היכרות עם האופנים בהם תיאוריה עשויה לתרום לניתוח המרחב ולהשתלב בתהליך יצירה אדריכלי ע"י שאלת שאלות המכוונות אל הסמוי, ועל ידי דיאלוג פרשני עם מושגים תיאורטיים קיימים.
  2. הקניית בסיס תיאורטי למושג "מקום" בהקשר של עולם החוויה והפרקטיקה של היומיום ובהקשרים תרבותיים, מגדריים ופוליטיים.
  3. פיתוח גישה ביקורתית כלפי תפישות נורמטיביות של המרחב.

קישורים למסמכי הקורס:

סילבוס

רשימת קריאה

תרגיל ה"דיאלוגים"